<h1>פסחים פ' ע"ב</h1>
<h2>דף יד.</h2>
עוד כתבת, שמה ששנינו בפרק כיצד צולין [פסחים ע"ו ע"ב] שהעומר ושתי הלחם ולחם הפנים הן באין בטומאה, קיים בטומאת ציבור או רובו, ומאחר שמן התורה ציבור שנטמא קורבנו קרב אין זה מכלל הבטחותיה שלא יפסלו בטומאת ציבור, אבל שיטמאו הן בעצמם הציבור טהורים ויהיו באין בטומאה לא שמענו. עד כאן. וכל זה טעות, דמתניתין בפרק כיצד צולין בטומאת עצמן איתא ולא בטומאת ציבור, דאילו בטומאת ציבור היו אוכלין פסח הבא בטומאת ציבור בגופן, שהיה נאכל, דהכי אמרינן בגמרא [שם ע"ח ע"ב] אי בציבור אמאי אין הבשר נאכל בטומאה, שאין לחלק בין הקרבה לאכילה אלא מפני ריצוי ציץ, והציץ אינו מרצה בטומאת הגוף כדמוכח בגמרא וכמו שאפרש, וכיון שקרבין בטומאת הגוף דציבור הוא הדין דנאכלין, אם כן מתניתין לאו בטומאת הגוף דציבור איתא. והכי מוכחא סוגיא דגמרא דעל ההיא מתניתין, ומשום הכי אוקימנא במסקנא דשמעתא דמתניתין דלא כר' יוסי דסבירא ליה כר' יהושע דבעינן תרתי ולא סבירא ליה כר' אליעזר דאמר דם אף על פי שאין בשר, וסבירא ליה דאין הציץ מרצה אכילות, וכיון דסבירא ליה דאין הציץ מרצה על אכילות משום הכי אינן לאוכלן בטומאה, וסבירא ליה כר' יהושע דבעינן תרתי דם ובשר, אם כן מתניתין דלא כר' יוסי, שהרי כיון שאינן נאכלים בטומאה לפי שאין הציץ מרצה אכילות היאך היו קרבין בטומאה, והרי ר' יוסי סבירא ליה דבעינן תרתי כר' יהושע דם ובשר, וכיון שאין שם בשר שהרי אינן נאכלין בטומאה לפי שאין הציץ מרצה אכילות אלא עולין היאך היו קרבין בטומאה, והא ר' יוסי בעי תרתי כר' יהושע. ומשום הכי אסיקנא דמתניתין דלא כר' יוסי. וזה מוכיח דמתניתין דלאו בטומאת ציבור עסיקינן אלא בטומאת עצמן, שאין הציץ מרצה בטומאת ציבור בטומאת גופן, דהכי מוכח בפרק קמא דפסחים [ט"ז ע"ב] ובפרק האשה רבה ביבמות [ד' ע"א] ובפרק קמא דיומא [ז' ע"א]. ובפירוש אמרינן בפרק הקומץ רבה [כ"ה ע"א] עוון הקודשים הוא נושא ואינו נושא עוון המקדישים, וכן הוא בפרק קמא דשבועות [ט' ע"ב]. וכן בפרק הקומץ זוטא [מנחות י"ד ע"ב], על מתניתין דנטמאת אחת מן החלות דפליגי ר' יהודה ורבנן, פירש רב פפא דבציץ מרצה על אכילות פליגי, ובההיא לאו בטומאת הגוף של ציבור עסקינן אלא בנטמאת אחת מן החלות. וכן אמרו שם [ט"ו ע"א] שבט אחד טמא וכל השבטים טהורין יעשה בטומאה לפי שאין קרבן ציבור חלוק, והכא מאי הציץ מרצה איכא, כלומר והלא הציץ אינו מרצה בטומאת הגוף אלא טומאת התהום
